תרגום ועריכה: יואל שלום פרץ
ספר יסופר כי לנָרְטִים היה עץ זהב. לא היה זה עץ רגיל, ולא רק בגלל
שהיה עשוי זהב. אם תפוח היה נובט ממנו בבוקר, הרי שעד ערבו של אותו
יום הוא כבר היה מבשיל לחלוטין. לאותו תפוח היה כוח קסום מדהים: צדו
אחד היה אדום וצדו השני לבן. נאמר עליו כי אם תטעם אשה עקרה מצדו
הלבן, תיוולד לה בת עם שיער לבן כמשי, ואם תטעם מהצד האדום, ייוולד
לה בן נָרְטִי, בן דגול, בן לבן, עם שיער לבן כמשי.
אך הנה אירע דבר שמנע מן הנָרְטִים להמשיך וליהנות מפלאי התפוח
המופלא הזה. בכל פעם שצץ ובצבץ תפוח, נגנב הוא בסתר בחשכת
הלילה. זמן רב לא עלה בידו של איש לגלות מיהו הגנב.
"אבוי! מה עלינו לעשות?" שאלו הנָרְטִים עת שישבו יחדיו במועצתם.
כמה מהחכמים שביניהם אמרו: "יש להציב שומר!" וכך הוצב שומר ליד
העץ. אך אבוי, המאמץ היה לשווא, שכן במהלך הלילה התפוח נעלם שוב.
"עלינו להקיף את העץ בגדר גבוהה עשויה קוצים!" אמרו אחרים, וגדר
קוצים חדים נבנתה סביב העץ. אך אבוי, גם זה לא הועיל. שוב נעלם
התפוח בלילה שלאחר מכן.
"אם כך, אין ספק שעתה ודאי עלינו להקיף את העץ בלהקה שלמה של
פרשים חמושים!" אמרו אחרים, ובעקבות זאת הוצבה יחידה אדירה של
פרשים חמושים סביב העץ. אך אבוי, גם זה היה לשווא. איש לא הצליח
לראות אפילו את צל צילו של הגנב, ואף לא את עקבות רגליו. כך נמשכה
גניבת התפוחים זמן רב.
היה נָרְט אחד בשם טָטֵמְקוּאוֹ (Tatemquo), (1) ולו שני בנים. הבכור נקרא
פִּיגָ'ה, (2) והצעיר פִּיזִיגָשׁ. (3)
שני האחים הללו היו מפורסמים בכל ארץ הנָרְטִים
ומחוצה לה בזכות מיומנותם בקרב. חיציהם מעולם לא החטיאו. חרבותיהם
מעולם לא כשלו בשיסוע אויביהם. הם התייצבו ובאו לשמור במהלך הלילה
את עץ הזהב של הנָרְטִים. בעודם יושבים שם, האח הבכור, שהיה אולי עייף יותר מהצעיר, נרדם.
פִּיזִיגָשׁ, האח הצעיר, נותר יושב עם קשתו וחיציו מוכנים. לפתע עופפו שלוש יונים לעבר עץ הזהב של הנָרְטִים ונחתו עליו.
"אה! מה עלי לעשות עתה?" שאל הוא את עצמו, אך לא בזבז זמן רב
במחשבות. חיש מהר כיוון וירה באחת היונים ופצע אותה.
למרות זאת, התרוממו שלוש היונים ועפו חזרה למקום ממנו באו, כשהן
נושאות עמן את תפוח הזהב. פִּיזִיגָשׁ הוציא את מטפחתו הלבנה וספג מעט
מהדם שטפטף מפצעה של היונה הפצועה. או אז קרא הוא לאחיו והעיר אותו.
הוא סיפר לו את כל אשר אירע, והם יצאו יחדי לדרך. הם עקבו אחר
נתיב הדם שהותירה הציפור הפצועה עד אשר הגיעו לחוף ים אזוב. (4) שם
נעלמו העקבות.
"ראה נא, אחי," אמר פִּיזִיגָשׁ, "אני ואתה הננו בנים לאותה אם ולאותו
אב. אם נחזור על עקבותינו מבלי לגלות מיהם הגנבים הללו, לא רק אנו
נתבייש. נעטה קלון גם על אימנו ואבינו. שלוש היונים הללו שבו לים הזה,
ואני אלך אחריהן. הישאר כאן על החוף. חכה לי שנה אחת, ואם לא אחזור
עד אז, עליך להניח כי אינני עוד בין החיים."
"לו יהי כן." אמר אחיו הבכור. "חפש אותם על בינות גלי הים! חפש
אותם במעמקיו! מי ייתן ותנחל ברכה והצלחה בחיפושיך!"
הנָרְט פִּיזִיגָשׁ הכה על הים בחרבו. המים נחצו לשניים, (5) והוא ירד מיד
לקרקעית הים. כשהגיע למעמקים החשוכים, המשיך בדרכו ועבר מרחק
רב עד שהגיע לגיא מכוסה ערפל. שם, חבוי עמוק בתוכו, ניצב בית לבן
יפהפה. הוא נכנס לבית, ומיד הופיעו שבעה אחים, כולם בעלי אותה קומה
ואותו מראה, אשר ראו אותו בכניסתו.
"ברוך הבא!" אמרו לו. הם קדו לפניו והפגינו כלפיו כבוד רב. הם עמדו
מוכנים למלא את כל צרכיו. שתי נשים צעירות נכנסו אזי לבית, אחת נושאת כד מים והשנייה אוחזת
במגבת לבנה כשלג. הן הובילו אותו למקום הרחצה והניחו לו לנפשו.
כשסיים את הרחצה חזרו השתיים כשהן נושאות שולחן הגשה קטן בעל
שלוש רגליים עמוס במזון. תחילה ראה פִּיזִיגָשׁ רק את המבחר המפואר של המזונות שהוגשו לו, אך אז גילה בין המעדנים את התפוח שצמח על עץ הזהב של הנָרְטִים.
"אהה! הרי זה ממש פלא על גבי פלא!" אמר הנָרְט הצעיר "מתברר
שהזדמנתי בדיוק למקום בו נמצא מושא חיפושי!"
בני הבית האכילו והשקו אותו. שבעת מארחיו ישבו כאחד ועמדו כאחד.
כל מה שעשו, עשו אותו יחדיו באותו אופן. לבסוף אמרו לו: "אנחנו ילדיה
של אלת המים. הננו עשרה במספר, שבעה אחים ושלוש אחיות. נראה לנו
שאתה גיבור מכובד ודובר אמת. מדוע שנשמור מפניך את סודותינו? שתי
הנערות ששירתו אותך שאתה רואה לפניך הן שתי אחיותינו. השלישית
אינה יכולה כרגע לשרת אותך."
"מה קרה לה? האם יש דרך כלשהי שבה אוכל לעזור?" שאל פִּיזִיגָשׁ.
"נספר לך על מה שקרה לה, אם לא תראה בכך הטרדה." אמרו בניה
של גבירת המים הזורמים. (6) "אם דבר זה לא נראה לך כהטרדה."
"ספרו נא לי." השיב האורח.
"שלוש אחיותינו נוהגות להעטות על עצמן כסות נוצות של יונים ובמסווה
זה הן עפות לנָרְטְיָה, ארצם של הנָרְטִים, בחיפוש אחר בעלים. הן אלו
שנטלו את תפוחי הזהב אשר צמחו על עץ הזהב. עד כה איש לא עקב
אחריהן לכאן, אך במעופן האחרון הצעירה מבין שלוש האחיות, העלמה
מֵגָזָשׁ , חזרה פצועה. כעת היא שוכבת במיטתה, מדממת וזקוקה לעזרה."
"ובכן," שאל הנָרְט הצעיר "מה נדרש כדי לרפאה?"
"לא תוכל למצוא זאת. התרופה שלה היא מעט מאותו דם שנטף ממנה
בהיותה בנָרְטְיָה." השיבו.
"אם זה מה שדרוש," אמר הנָרְט הצעיר, "אזי במקרה יש לי מעט מאותו
דם שנשפך."
הוא הושיט ידו לכיסו והוציא את המטפחת הלבנה עם מעט מדם היונה
עליה. האחים לקחו אותה ממנו והרטיבו את הבד. כשהניחו אותו על פצעה,
העלמה המקסימה מֵגָזָשׁ החלימה לפתע. בני אלת המים שמחו מאוד ושרו
את שבחיו של פִּיזִיגָשׁ: "קרקעית הים ומישור היבשה הם היינו הך עבורך.
השום מקום לא ראינו אדם כמותך. אורח יקר, בחר לך אחת מבין שלוש
אחיותינו המקסימות. ניתן לך לאשה את זו היקרה לליבך מכל."
"אם כך," אמר הנָרְט הצעיר, "תנו לי את זו שריפאתי."
"זו שריפאת היא העלמה מֵגָזָשׁ, (7) ולכן העלמה מֵגָזָשׁ היא מזלך הטוב."
אמרו לו, והם נתנו לנָרְט פִּיזִיגָשׁ ככלה את הצעירה מבין שלוש האחיות,
כפי שביקש, וכך התגשם מזלו הטוב.
כך התאחדו הנָרְט שבא מהיבשה והעלמה שחיה בקרקעית הים,
ומשפחותיהם הפכו מקושרות זו לזו. האחים התייחסו בכבוד רב לנָרְט
פִּיזִיגָשׁ והעריכו אותו מאוד. משתה גדול נערך לכבודו, והוא יצא לדרך עם
העלמה מֵגָזָשׁ כבת לווייתו. כשחזר הנָרְט פִּיזִיגָשׁ מהים והתקרב למקום
אותו עזב, חיכה לו שם אחיו פִּיגָ'ה אשר שמח מאוד לראותו. "כל עוד חזרת
בחיים, שום דבר אחר לא משנה." אמר לו.
עם העלמה כבת לוויה, יצאו השלושה לעבר בני עמם. כשחזרו אל
הנָרְטִים, נערכה לכבודם סעודה גדולה. במשך שבעה ימים ולילות שמחו
הנָרְטִים. הם היו מאושרים כמו כלבים או חזירים. (8) הם אכלו, שתו ורקדו.
לסעודה לא חסר דבר. הם נשארו יחד, ובמרוצת החיים ילדה מֵגָזָשׁ שני
בנים. לצעיר קראו וַורְזָמֵג, (9) ולבכור קראו יימיס. (10) בניה של מֵגָזָשׁ גדלו והפכו
למנהיגי נָרְטְיָה, כך אומרים הצ'רקסים, אך זהו כבר סיפור אחר.
הצ'רקסים
הצ'רקסים הם קבוצה אתנית ממוצא קווקזי המורכבת משנים עשר
שבטים שמתגוררים בעיקר בצפון הקווקז. השם צ'רקסים הוא שם שבו כינו
אותם כנראה המונגולים בעת שפלשו לקווקז. הם עצמם מכנים את עצמם
אדיגים.
משמעות השם אדיגה היא איש שלם ואציל, כליל השלמות. השם מסמל
את שאיפתם המתמדת למצוינות ולשלמות בכל דרכיהם.
בישראל ישנה קהילה קטנה של צ'רקסים המתגוררים בעיקר בשני
כפרים בגליל: כפר כמא בגליל התחתון וריחאניה בגליל העליון. רוב
הצ'רקסים, כולל אלו שבישראל הם מוסלמים סונים. במקור היו הצ'רקסים
פגאנים ורק במרוצת המאה השש-עשרה קיבלו עליהם את האסלאם.
מנהג הכנסת האורחים מפותח במיוחד בקרב הצ'רקסים. האורח הוא
לא רק אורח של המשפחה המארחת, אלא אורח של כל הכפר והשבט.
אפילו אויבים נחשבו כאורחים אם נכנסו לבית מגורים. המארח היה צריך
להיות מעין משרת לאורח. בקשה של המארח מהאורח לעשות דבר מה
נחשבה כחרפה למארח.
בעבר בתי הצ'רקסים נבנו בהתאם לצרכים של אורחי הבית, ודלת הבית
הייתה פתוחה לרווחה. עד היום חובת כל משפחה צ'רקסית היא לנקות את
חלק הרחוב הסמוך לביתה, כמו את חצרה שלה.
בתרבות הצ'רקסית קיים מנהג החטיפה. אם הורי הכלה אינם מסכימים
לנישואין, הגבר "חוטף" את אהובתו (בהסכמתה) כדי להינשא לה. הוא
מחויב לירות באוויר שלוש יריות כדי להודיע לכל הכפר על החטיפה. לאחר
מכן הוא דוהר איתה על הסוס עד גבולות הכפר והתושבים רודפים אחריו.
אם התושבים תופסים את הגבר ואת האשה הם מחויבים להיכנע ולוותר
על ניסיונם.
מנהגים אלה באים לידי ביטוי גם בסיפורי העם שלהם.
הנָרְטִים על פי המיתולוגיה הצ'רקסית היו עשרים וחמישה לוחמים אשר
חיו בצפון הרי הקווקז ונחשבו לגיבורים בעל כוחות על טבעיים. הם היו
אלים למחצה, והמסורת הצ'רקסית זוקפת לזכותם אירועים היסטוריים
רבים וניצחונות בקרבות שאפשרו לשמור על צ'רקסיה מפני אויבים שניסו
לכבשה. במסורת הצ'רקסית נשמרו סיפורים רבים וסגות על אודותם.
הסופר וההיסטוריון הצ'רקסי חאדאר'אל'ה אסקר חקר את סיפורי
הנָרְטִים ובעקבות מחקריו פרסם ספר בן שבעה כרכים בשם האפוס
הנָרְטִי.
סיפור הולדתם של וַורְזָמֵג ויִמִיס הוא אחד הסיפורים הבודדים
המתמקדים בדור מוקדם יותר של נָרְטִים. "המשפד" ו"המשסע", בניה של
דמות ששמה ניתן לפירוש כ"סבא", יוצאים להרפתקה שבה אחד מהם זוכה בעלמה שפירוש שמה
הוא "צאצאים רבים" או "זו שאינה נטושה".
בכך, הם מאחדים את ממלכות האדמה והמים. מאיחוד זה ייוולד אחד
הגיבורים הגדולים, וַורְזָמֵג שבתורו יהיה מנהיג של דור גיבורים צעיר עוד יותר.
קיימות הקבלות ברורות ל"תאומים האלוהיים" האינדו-אירופיים (הדיוסקורים במיתולוגיה היוונית) ולהצלתם את עלמת השחר. קשרים אלו מובילים למקורות המימיים של דמות הפריון היוונית המרכזית, אפרודיטה.
לתפוחי הזהב יש מקבילות גם בתפוחי הזהב מעניקי-החיים של
ההספרידות (בסיפורו של הרקולס) או בתפוחים המאגיים של האלה אידון
מהפנתיאון הנורדי. בשתי המסורות, תפוחים אלו נגנבים ויש להשיבם כדי
שהחיים יוכלו להימשך.
הדמויות וַורְזָמֵג (Warzameg) ויִמִיס(Yimis) הן עמודי התווך של
האפוס הנָרְטִי, וסיפור הולדתם מהעלמה הימית מֵגָזָשׁ מסביר את מעמדם
המיוחד כגשר בין עולמות. וַורְזָמֵג הוא המנהיג והאסטרטג, דמות האב או
המנהיג של הנָרְטִים בדור הזהב שלהם. הוא אינו תמיד הלוחם החזק
ביותר פיזית, אך הוא החכם והמכובד מכולם.
הוא גם משמש כיושב ראש מועצת הזקנים של הנָרְטִים. שום החלטה
גורלית, מיציאה למלחמה ועד חלוקת שלל, לא מתקבלת ללא אישורו.
ברוב הגרסאות, וַורְזָמֵג הוא בעלה של סָטָנַיָה (Satanaya) , האם
הגדולה של הנָרְטִים. יחד הם מהווים את הזוג המלכותי של האפוס: היא
מספקת את הנבואה והקסם, והוא מספק את המנהיגות והסמכות.
וַורְזָמֵג מתואר כדמות מיושבת בדעתה, לעיתים סרקסטית, וכמי
שמייצגת את הקוד האתי הצ'רקסי. עם זאת, בסיפורים מסוימים הוא מוצג
כדמות מעט מוזנחת או "זאבית" (בהתאם לאטימולוגיה של שמו), מה
שמרמז על עבר כלוחם פראי לפני שהפך למנהיג מיושב בדעתו.
יִמִיס הוא דמות מסתורית יותר מאחיו, והוא מקושר לעיתים קרובות
לאלמנטים של טבע, נדודים ומוות. הוא מייצג את רוח ההרפתקנות
והנדודים של הנָרְטִים. הוא תמיד בדרכים, מגלה ארצות חדשות או נלחם
בענקים במקומות רחוקים.
1 השם טָטֵמְקוּאוֹ (Tatemquo) פירושו ככל הנראה "סבא". הוא מייצג את הדור המבוגר ביותר מבין ארבעה
דורות של נָרְטִים ששרדו מהם רק התייחסויות עקיפות מעין זו.
2 פִּיגָ'ה (Pija). מילולית: לחתוך באמצעות חנית, כלומר "המשפד".
3 פִּיזִיגָשׁ (Pizighash) מילולית: "לכרות לחלקים, כלומר "המשסע".
4 ים אזוב: בצ'רקסית פירוש שמו הוא "זה שלא ניתן לסכור אותו". זה גם המקור לשם היווני של ים זה,
Maeotis.
5 שימו לב להקבלה המקראית: חציית ים סוף: "וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ וְיָבֹאוּ בְנֵי
יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה" (שמות י"ד, ט"ז).
6 שמה של אלת המים מופיע בטקסט פעם כ"גבירת אלת המים" ופעם כ"גבירת זרם המים (נהר)".
7 מֵגָזָשׁ (Meghazash) ייתכן שמדובר בשם איראני שפירושו "בעלת צאצאים רבים", בצרקסית משמעות השם
היא "זו שאין נוטשים אותה". השם מתאים לעלילה ומשקף כנראה אטימולוגיה עממית.
8 ביטוי צ'רקסי שמשמעו אושר עילאי. הצ'רקסים רואים בכלבים ובחזירים את החיות המאושרות ביותר.
7 מֵגָזָשׁ (Meghazash) ייתכן שמדובר בשם איראני שפירושו "בעלת צאצאים רבים", בצרקסית משמעות השם
היא "זו שאין נוטשים אותה". השם מתאים לעלילה ומשקף כנראה אטימולוגיה עממית.
8 ביטוי צ'רקסי שמשמעו אושר עילאי. הצ'רקסים רואים בכלבים ובחזירים את החיות המאושרות ביותר.
9 וַורְזָמֵג (Warzameg) לשם זה אין אטימולוגיה ברורה בצ'רקסית. מקורו כנראה בשפה איראנית וקשור לשורש
האינדו-אירופי שפירושו "לחנוק" (בדומה למילה Vargr בנורדית עתיקה שפירושה "זאב" או "פורע חוק").
במקור, הוא היה כנראה "הזאב הגדול" או "פורע חוק", דבר התואם את מראהו המוזנח בכמה מהסיפורים.
10 יִמִיס (Yimis) שם זה נראה כקשור למקור אינדו-איראני; השוו ל"יָמָה" (Yama) בסנסקריט ול"יִמָה" (Yima)
באוסטית – שניהם אלי מוות. אטימולוגיה עממית צ'רקסית מפרשת את השם כ"זה שמעולם לא יושב בבית"
(הנודד). הקישור לדמות המוות מתחזק בסיפורים אחרים שבהם מופיע אח שלישי בשם "נסיך המוות", שנראה
ככינוי של יִמִיס שהפך לדמות נפרדת.