נחל מים, שמקורו בהרים רחוקים, שטף וזרם דרך ארוכה
באזורים מיושבים עד אשר הגיע לבסוף לחולות המדבר.
הנחל ניסה לחצות גם את המחסום הזה בדיוק כפי שחצה כל
מחסום אחר, אך נוכח לדעת כי ברגע שנקלע לחולות המדבר
נעלמו מימיו בתוכו.
אבל הנחל היה משוכנע שייעודו הוא לחצות את המדבר
הזה, ועם זאת לא עלה הדבר בידו. ואז הגיע לאוזניו קול
נסתר שבקע מתוך המדבר עצמו, ולחש: "הרוח חוצה את
המדבר, וכך יכול לעשות גם הנחל."
הנחל לא אבה לשמוע זאת. הוא המשיך וזרם אל תוך
החולות ורק אז קלט שהרוח יכולה לעוף, ועל כן עולה בידה
לחצות את המדבר.
״בדרך הרגילה שבה אתה נוהג לא יעלה בידך לחצות את
המדבר. אם תמשיך כך רק תעלם או תהפוך לאדמת ביצה."
המשיך הקול ולאט באוזניו, "עליך לאפשר לרוח לשאת אותך,
אל יעדך."
"אבל איך אוכל לעשות זאת?"
"על ידי כך שתאפשר לעצמך להיספג ברוח."
הרעיון לא מצא חן בעיני הנחל. ככלות הכל עד כה הוא
מעולם לא נספג בתוך מהות אחרת. הוא לא רצה לאבד את
הייחודיות שלו. אם יאבד אותה, כלום יעלה בידו לשוב
ולמוצאה?"
"הרוח" לחשו לו חולות המדבר, "ממלאת את תפקידה.
היא סופגת את המים, נושאת אותם מעל המדבר ומניחה להם
לשוב ארצה כגשם, ואז הם שבים והופכים לנחל."
'איך אוכל לדעת שאכן אמת הדבר?"
״כך הוא הדבר. אם לא תיתן אמונך ברוח, סופך שתיהפך
לבִּיצָה. לא תמשיך להתקיים כנחל."
'אבל האם לא אוכל להישאר אותו נחל שאני היום?"
״בכל מקרה אינך יכול להישאר כזה.״ המשיכו חולות
המדבר ללחוש לו, "החלק המהותי שבך הוא זה שיינשא ברוח
ויחזור ויהפוך לנחל. אתה קורא לעצמך נחל פשוט משום שגם
היום אינך יודע איזה חלק בך הוא המהותי.״
כששמע זאת הנחל, החלו להתעורר במחשבותיו הדים
עמומים. הוא נזכר במצב שבו הוא, או אולי היה זה חלק ממנו,
הוחזק בזרועות הרוח. הוא גם זכר, כך נדמה לו, שזה היה
הדבר האמיתי לעשותו, גם אם לא היה זה בהכרח הדבר
המובן מאליו.
והנחל העלה את אדיו אל זרועותיה האוהבות של הרוח,
אשר נשאו אותו בעדינות ובקלות כלפי מעלה ולאורך כל
הדרך עד אשר הניחו לו לצנוח ברכות ברגע שהגיעו לפסגתו
של הר, מרחק רב משם. ועל אף ספקותיו הצליח הנחל לזכור
ולקלוט עוד יותר את מה שחווה במסעו.
"כן," הרהר לעצמו, "עכשיו שבתי ונזכרתי במהות
האמיתית שלי."
הנחל למד, והחולות לחשו: "אנחנו יודעים זאת, כי אנחנו
ראינו דבר זה קורה יום אחר יום ואנו משתרעים מן הנהר ועד
ההר."
זו הסיבה שאומרים כי הדרך בה אמור נהר החיים לזרום
ולהמשיך במסעו רשומה בחולות המדבר.
הסיפור מוכר ממקורות רבים. הגרסה המוצגת כאן מתבססת על גרסתו של עוואד עפיפי התוניסאי, שמת בשנת 1870 ומובאת בספרו של אידריס שאה, סיפורי הדרווישים.
Idries Shah, Tales of the Dervishes: Teaching-stories of the Sufi masters over the past thousand years, selected from the Sufi classics, from oral tradition, from unpublished manuscripts and schools of Sufi teaching in many countries